צדק חברתי

צדק חברתי

צדק חברתי

צדק חברתי

חברה וכלכלה

מרצ מאמינה, כי חובת המדינה לפעול לטובת כל תושביה על בסיס של שוויון מהותי.

ממשלות ישראל האחרונות פעלו במודע ובמתכוון באופן שחיזק את בעלי ההון, הרחיב את העוני וריסק את מעמד הביניים והשכבות המוחלשות. ישראל הפכה למדינה בה הפער בין עשירים לעניים הוא מהגדולים בעולם המערבי.

הממשלה בראשותו של בנימין נתניהו קבעה סדר עדיפויות מעוות, ניפחה את תקציב הביטחון במקום לחשוב כיצד ניתן לקצצו והעניקה הטבות ותקצוב מיוחד למתנחלים.

מרבית הצעירים הישראלים נעדרים בטחון כלכלי ומעמד הביניים הולך ונחלש. הנפגעים העיקריים מהמדיניות החברתית-כלכלית הדורסנית של ממשלת ישראל הן אוכלוסיות מוחלשות, פלסטינאים אזרחי ישראל, חרדים, מזרחים, יוצאי אתיופי, יוצאי ברה”מ לשעבר ותושבי הפריפריה. מדינות זו פוגעת באופן מיוחד בנשים, אשר חלקן בקרב ציבור העניים גדול יותר, שיעורן בקרב המועסקים באמצעות קבלני שירותים רב יותר והן נזקקות יותר לשירותים חברתיים.

המצב החברתי-כלכלי נמדד לא רק בנתונים יבשים, אלא גם בתחושת האזרחים והאזרחיות. המיאוס מהמדיניות החברתית-כלכלית המעוותת והרצון בשינוי מהותי בסדרי העדיפויות של ממשלת ישראל, מצא ביטוי בקיץ 2011 ביציאת המונים אל הרחובות למחאה.

מרצ מציעה מדיניות כלכלית הוגנת, צודקת ונקיה שמאמינה במדינת רווחה ובמגזר ציבורי חזק, בצמצום האי-שוויון, וברגולציה ופיקוח שימנעו ניצול של עובדים ושל כספי ציבור.

מרצ מאמינה שלא ניתן לנתק את הכלכלי מהמדיני והאזרחי. ולכן, היא גורסת שהסדר מדיני ארוך טווח חיוני לרווחה אמתית של אזרחי ישראל, לצמיחה בת-קיימא ולמיצוי הפוטנציאל הכלכלי המלא של ישראל. צמצום תקציב הביטחון והפסקת ההשקעות בהתנחלויות הם חלק בלתי נפרד מהמדיניות החברתית-כלכלית הנדרשת לישראל.

הכלכלה הישראלית זקוקה לשידוד מערכות מלא:

  1. כינון מחודש של מדינת רווחה רחבה ועדכנית, המספקת שירותים חברתיים לכל בתחומי החינוך, הבריאות, הדיור, השירותים הסוציאליים והתעסוקה, תוך החזרת האחריות של המדינה על שירותים הניתנים לתושבים.
  2. שינוי מדיניות המיסים, באופן שיפחית את אי השוויון במשק.
  3. מהפיכה בשוק העבודה שמטרתה הבטחת שכר הוגן, בטחון תעסוקתי, סיוע והכשרה מקצועית למובטלים. שינוי סדר העדיפויות – הפסקת ההשקעה הבלתי פרופורציונאלית בהתנחלויות ובתקציב הביטחון, והתניית כל התקציבים לחינוך החרדי בלימודי ליבה.

מדיניות מקרו-כלכלית

יצירת חברה צודקת ושוויונית יותר מצריכה מדיניות כלכלית וחברתית שונה בתכלית ממדיניותה של ממשלת נתניהו.

  • מדיניות מקרו-כלכלית אשר תאמץ, בנוסף ליעדי הצמיחה והאינפלציה, הצבת יעדים כמותיים לצמצום הפערים ולמיגור העוני (ירידה שנתית במדד ג’יני, ירידה שנתית בשיעור העוני וצמצום עומק העוני), תוך הרחבה משמעותית של ההשקעה הישירה בחינוך, בריאות, רווחה ודיור והעדפה מתקנת כלפי המגזרים המוחלשים – ערבים, מזרחים, יוצאי אתיופיה ויוצאי בריה”מ לשעבר – ותושבי הפריפריה.
  • ביטול “כלל ההוצאה”, הגורם לפגיעה בשירותים הממשלתיים ולהגדלת אי-השוויון, ואשר הביא את ישראל למצב שבה ההוצאה הממשלתית האזרחית היא מהנמוכות במדינות OECD.
  • כלל ההוצאה יוחלף בכלל שיעלה את ההוצאה הממשלתית בעשרים מיליארד שקלים על פני שלוש השנים הבאות, תוך קביעת יעד חוב-תוצר ארוך טווח של 60%. הגדלת ההוצאה תמומן ברובה על ידי העלאת המס מבעלי ההכנסות הגבוהות.

 

רפורמה במערכת המס

בשנים האחרונות, הוצאות הממשלה הצטמצמו באופן עקבי, ומימון השירותים החברתיים על-ידי הממשלה נשחק. הצמצום בשירותים וברווחה נועד לאפשר לממשלה להפחית מסים ישירים לבעלי ההכנסות הגבוהות ולהקטין משמעותית את מס החברות. כדי להשיב לאזרחי ישראל רמה נאותה של שירותים, יש לבצע רפורמה במערכת המס, שעיקרה הגדלה משמעותית של המיסוי הישיר והקטנת המיסוי העקיף.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • קביעת מדרגת מס נוספת, בגובה 55%, למשתכרים מעל 60 אלף ש”ח בחודש (720,000 ש”ח בשנה).
  • יצירת פרוגרסיביות בשיעורי המס על ההון, כך שהכנסה הונית של עובד שצובר זכויות בקופת גמל תמוסה בשיעור נמוך, ואילו הכנסה הונית של מי שעסקו ביצירת רווחי הון, תמוסה בשיעור גבוה, השווה לשיעורי המס על עבודה.
  • הנהגת מס על פעילויות פיננסיות, כפי שמתכוון לאמץ האיחוד האירופי.
  • פטור ממע”מ על מוצרי מזון בסיסיים, תרופות ושירותים רפואיים.
  • קביעת מס ירושה פרוגרסיבי, בשיעורים של בין 10% ל-30% על ירושות בגודל של מעל 5 מיליון ₪.
  • העלאת מס החברות לשיעור של 30% לחברות שהכנסותיהן החייבות מס גדולות מ-2 מיליון שקל בשנה והפחתה ל20% במקרים שההכנסות נמוכות מ1.2 מיליון.
  • קידום רפורמה מקיפה בחוק עידוד השקעות הון, במטרה לעודד השקעה בפריפריה. החוק במתכונתו הנוכחית מיטיב בעיקר עם החברות העשירות ביותר במשק.
  • גביית מס מלא על “הרווחים הכלואים”.
  • שינוי הגדרות התשלומים, כך שאדם הזכאי לקצבה בהתאם למצבו ולתפקודו, לא יידרש למבחן הכנסות, אך ישלם מס בהתאם לכלל הכנסותיו, לרבות הקצבאות, הפטורות היום מתשלום.

תמריצים סביבתיים ומיסוי ירוק

ישראל התחייבה להגביר את השימוש באנרגיות מתחדשות, אך קצב ההתקדמות הוא איטי מאוד. יש לייצר תמריצים כלכליים ברורים להתנהגות סביבתית יעילה:

  • יצירת מערכת מיסוי ומנגנונים שיתמרצו כלכלית חברות ומפעלים שיצמצמו את פליטות הפחמן וישתמשו באנרגיות מתחדשות, בדומה לתוכנית שאושרה באוסטרליה.
  • צמצום ההקלות לליסינג – לא ניתן יהיה להכיר בדלק ששולם לעובד כהוצאות תאגיד ללא הגבלה על סך הקילומטרים שנוסע העובד.

מאבק בהפרטה והחזרת האחריות למדינה

תהליכי ההפרטה הגורפים שעברו על המשק הישראלי בעשורים האחרונים לא הביאו לשיפור התחרות או ליעילות כלכלית, אלא לריכוז ההון בידיים בודדות, למערכת קשרי הון-שלטון המאיימת על הדמוקרטיה הישראלית, לפגיעה באיכות ובכמות של השירותים החברתיים, ולפגיעה בזכויות העובדים. תהליכי ההפרטה אף מתבצעים לרוב ללא הצגת רציונאל ברור לתהליך הפרטה ובהיעדר דיון  ציבורי מהותי בעניינם. יש לפעול לעצירת תהליכי ההפרטה ולשינוי המגמה הקיימת:

  • עצירה מיידית של תהליכי הפרטה ומיקור החוץ בשירותים החברתיים, בשירותי החינוך והבריאות. במקביל יש לפעול להחזרת האחריות על שירותים אלו למדינה ולהתוות תכנית ארוכת טווח להלאמתם.
  • עצירת הפרטת שירותי הפיקוח על השירותים המופרטים: מערך הפיקוח, אשר אף הוא עובר הפרטה, יוחזר באופן מלא, בתוך שנה אחת, לאחריות המדינה ועובדיה.
  • ביטול ועצירת הפרטת אוצרות ומשאבי הטבע בישראל ועצירת ההפרטה של מונופולים טבעיים, כולל בחינה מחודשת של הפרטת מפעלי ים המלח ומצבורי הגז.

 

מאבק בריכוזיות במשק

המשק הישראלי מאופיין בריכוזיות גבוהה, המתבטאת בשליטה של מספר מצומצם של קבוצות עסקיות על חלק עצום מהפעילות הכלכלית. המבנה הריכוזי מאפשר למעטים לצבור הון וכוח על חשבון הרבים, ומעמיק את הפערים הכלכליים. בנוסף, ריכוז ההון בידי מספר מצומצם של בעלי שליטה מביא לעליות מחירים מופרזות ולהכבדת הנטל על השכבות המוחלשות ועל מעמד הביניים. ריכוזיות השליטה במשק החריפה בשנים האחרונות בשל התרחבות ההפרטה וצמצום המעורבות הממשלתית בשוק ההון והפנסיה.

היעדר רגולציה על שוק ההון והשתלטות טייקונים על בתי השקעות וקרנות פנסיה מסכנים את החסכונות ארוכי הטווח של הציבור בישראל, פוגעים בתשואות וביציבות, ובסופו של דבר גם בצמיחה. מרצ תומכת בחיזוק מנגנוני הרגולציה ובשינוי מבנה הבעלות על קרנות הפנסיה וקופות הגמל בישראל במטרה להפוך אותם לגופים  בבעלות העמיתים.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • פירוק פירמידות השליטה על-ידי הגבלת המבנה הפירמידלי לגובה של שתי “קומות” בלבד, ואיסור גורף על אחזקות צולבות בנכסים פיננסיים וריאליים.
  • הפעלת מגבלות רגולטוריות על אחזקה במספר ענפים, לרבות תחום התקשורת, ופירוק קבוצות רב ענפיות משיקולי תחרות.
  • פיקוח בית המשפט על הסדרי חוב, לפי מתווה חוק “התספורות” אשר נחקק ביוזמת מרצ.
  • מאבק בתופעת תכנוני המס האגרסיביים, שמאפשרים לחברות גדולות להתחמק מתשלום מסים.
  • חיוב מונופולים פרטיים וקבוצות ריכוזיות בפרסום דו”חות כספיים, בדומה לחובה החלה כיום על חברות ציבוריות.
  • הגברת השקיפות והאחריות בהתנהלות הגופים המוסדיים המנהלים את חסכונות הפנסיה של הציבור.
  • פיתוח מודל של בעלות קואופרטיבית על קרנות הפנסיה ומכשירי החיסכון לטווח ארוך.

עבודה, תעסוקה הוגנת ומאבק באבטלה

נכון להיום, שוק העבודה בישראל מייצר עובדים עניים ומרחיב פערים. שיעור העסקת עובדי הקבלן בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם המערבי ושיטות העסקה פוגעניות שונות מומצאות חדשות לבקרים על-ידי משרד האוצר והשוק הפרטי. העובדים השכירים הוחלפו על-ידי עובדי חברות כוח אדם, שהוחלפו על-ידי עובדי קבלני השירותים והפרי-לאנסרים – העצמאים בעל כורחם.

עובדים מכל התחומים חיים בחוסר ביטחון תעסוקתי, ואינם יודעים מה יהיה שכרם, או אם תימצא עבורם עבודה נוספת בסוף החודש או הסמסטר. נשים נפגעות במיוחד מהתרחבות ההעסקה הפוגענית, משום שהן הרוב מבין המועסקים בשיטות נצלניות.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • הפסקת ההעסקה הקבלנית בשירות המדינה: לא יחודשו הסכמי התקשרות להעסקה קבלנית ולא יוצאו מכרזים חדשים, כך שתוך 3 שנים לא יהיו עוד מועסקים על בסיס מכרזים קבלניים בשירות המדינה.
  • בחינה מחודשת של כל ההסדרים של המדינה להתקשרות על בסיס זמני – פרי-לאנס, הנמשכים מעל 6 חודשים. כל התקשרות שנדרשת במהותה לפרק זמן של 6 חודשים או יותר, בהיקף העסקה של 20 שעות בשבוע או יותר, תוכל להיות מומרת בהעסקה ישירה, בהתאם להחלטת נותן השירות.
  • חקיקת חוק הקובע זכויות סוציאליות מוגדלות למועסקים לפי שעה.
  • במכרזים למתן שירותים של כל רשות או חברה ממשלתית, תינתן העדפה של 15% להתקשרות עם תאגידים בבעלות עובדים. העדפה תינתן גם להתקשרות עם עסקים קטנים ובינוניים ועם עסקים אשר ליבת פעולתם בפריפריה.
  • הבטחת האפשרות לעובדים לרכוש השכלה במהלך כל שנות העבודה.
  • שכר הגבוה מפי 15 השכר הנמוך ביותר בחברה, לא יוכר כהוצאה לצרכי מס.
  • הרחבת תחומי האחריות של אגף הפיקוח במשרד התמ”ת והפיכתו לגוף אפקטיבי, בעל תקציבים משמעותיים וכוח אדם מספק, אשר יוכל להבטיח כי כל עובד בישראל מקבל את המגיע לו בעבור עבודתו.
  • אכיפה אפקטיבית של החוק למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה והרחבת סמכויות הנציב/ה למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה. הכרה בהטרדה מינית במקומות עבודה כתאונת עבודה.
  • העלאת השכר במקצועות השירות, הנשיים ברובם: אחיות, סייעות, גננות, מורות ועובדות סוציאליות.
  • הגמשת שבוע העבודה כך שיאפשר כניסתם של בעלי אחריות משפחתית לתפקידים משמעותיים
  • הכרה בנזקי לחץ בעבודה כמחלת עבודה
  • הפעלת תכנית לאומית לאיזון בין בית לעבודה, שתעודד עסקים פרטיים למנוע מעובדיהם שחיקה מוגברת

התאגדויות עובדים

  • חיזוק משמעותי של ארגוני העובדים: הבטחת הזכות להתאגדות והטלת סנקציות קשות על מעסיקים אשר פוגעים בזכותם של העובדים להתארגן.
  • הבטחת זכויותיהם של העובדים לייצוג ישיר ולדמוקרטיה במנגנוני קבלת החלטות. עובדים מעורבים, הם עובדים העומדים טוב יותר על זכויותיהם.
  • עידוד הקמת קואופרטיבים – התארגנויות כלכליות של עובדים.
  • הכרה חוקית בזכות לשביתות סולידריות ולשביתות שעניינן מדיניות כלכלית-חברתית

מאבק באבטלה

העבודה היא מרכיב חיוני בחייו של אדם, המספקת עיסוק, פרנסה ואמצעי למימוש עצמי ולקיום בכבוד. מובטלים בישראל נתפסים מזה שנים, על-ידי הממסד, כמי שאינם רוצים לעבוד, ודמי האבטלה מוצגים כנטל אותו הם משיתים על המדינה.

דמי האבטלה הם זכות, למענה מפריש העובד ממשכורתו במשך שנים והם גם אינטרס כלכלי של המשק כולו, אשר מטרתו לתת לעובד אפשרות למצוא עבודה ההולמת את יכולתו האישית והשכלתו, ממצה את כושר השתכרותו ומגדילה את הפריון והצמיחה. לכן, הצמצום בדמי האבטלה וחיובם של מובטלים לקבל כל משרה, תוך פגיעה מתמשכת בשירות התעסוקה ובשירותים המקצועיים אותם הוא אמור לספק, פוגעים בעובדים ובכלכלה הישראלית.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • יצירת מקומות עבודה בדרך של השקעה ציבורית בבניית תשתיות, ובפרט בפריפריה.
  • הקמת תעסוקה והתאמת חוק עידוד השקעות הון על מנת לייצר תעסוקה מלאה בפריפריה, שהיא בבחינת מבוא ותנאי לשיפור תנאי עובדים (איגוד וכל דבר אחר).
  • פישוט הביורוקרטיה לעסקים קטנים ובינוניים בכלל, ובפרט בפריפריה. הטבות מס לעסקים מקומיים
  • הפחתה מתמדת של מספר הבלתי מועסקים תוך שאיפה לתעסוקה מלאה.
  • שיפור מערכת ההשמה הציבורית והמערך הציבורי להכשרות ורענונים מקצועיים.
  • החזרת החובה למצוא למובטלים עבודה המתאימה לכישוריהם.
  • השבת הזכאות לדמי אבטלה מלאים במהלך תקופת ההכשרה המקצועית.
  • קיצור תקופת ההכשרה המזכה בדמי אבטלה ל- 10 חודשים, או 24 חודשים במהלך שלוש השנים האחרונות.
  • ביטול מגבלת הזכאות לדמי אבטלה לפעמיים בארבע שנים, וביטול ההפחתה במספר ימי הזכאות ובגובה דמי האבטלה.
  • קביעת זכאות לדמי אבטלה לעובדים עצמאיים מובטלים.
  • פיתוח כישורי מובטלים, ומתן הכשרה מקצועית והכשרה לחיפוש והשתלבות בעבודה.
  • הקמת מעונות יום שיאפשרו יציאת הורים לילדים קטנים לעבודה.
  • יצירת פתרונות תחבורה להגעה למקומות העבודה וההכשרה.
  • הענקת תמריצים למשתלבים בעבודה וביטול הענשת אלה שאינם מצליחים להשתלב.
  • התאמת פתרונות ייחודיים לכל אדם, תוך התחשבות ברקע התרבותי ממנו בא ובמצבו המשפחתי.
  • ביטול הפעלת תוכניות להשמה בידי חברות למטרות רווח.
  • בנייה מחדש של האגף להכשרה מקצועית בשילוב עם האקדמיה כדי לייצר הכשרה מותאמת לשוק העבודה שאינה תלויה במערך דמי האבטלה.
  • ניתוק הקשר בין תעסוקה לפרנסה עבור מגזרי אוכלוסייה מוחלשים על ידי הגדלת הבטחת הכנסה והנגשתה בשפות ובקיצור תהליכים. באופן מדורג על חשבון קצבאות הילדים שקוצצו
  • עידוד תעסוקת נשים ומתן הכשרות מקצועיות בדגש רב גילאי, כולל לנשים באמצע החיים, מכל קבוצות האוכלוסייה.

מדיניות רווחה

המדינה היא האחראית לרווחת התושבים ולקיומם בכבוד. מרצ תקדם חקיקת חוק יסוד זכויות חברתיות שיכלול את הזכות לבריאות, לחינוך, לדיור, לתעסוקה, לקיום בכבוד, להתאגדות ולשביתה.

שירותי הרווחה סבלו מההפרטה החמורה ביותר, ורובם הגדול עבר לבעלות ולניהול פרטיים. גם במערכת החינוך תופסת ההפרטה מקום של כבוד: שירותי חינוך ניתנים באמצעות עמותות וגופים עסקיים, מורים מועסקים כעובדי קבלן והנטל הכלכלי המוטל על כתפי ההורים הולך וגדל. ההפרטה צמצמה את מומחיות המדינה בתחומי הרווחה והחינוך, וכך גם יכולתה לפקח באופן יעיל על השירותים הניתנים.

מרצ תפעל לקידום תוכנית הצברה, שתשיב למדינה את האחריות על השירותים החברתיים. תוכנית ההצברה תכלול, בין היתר:

  • העסקה ישירה על-ידי משרד הרווחה: משרד הרווחה יחזור להיות מעסיק, ובתוך חמש שנים יוחזרו רוב שירותי הרווחה לבעלות המדינה ולהעסקה ישירה על-ידי המדינה. לא כל השירותים חייבים להינתן אך ורק ישירות מהמדינה, אולם תבוטל לחלוטין העסקה לא ישירה של עובדים וניהול תחומים שלמים בידי גופים פרטיים.
  • העסקה ישירה במשרד החינוך: לא יועסקו מורים בדרך של העסקה עקיפה. יבוטלו המכרזים להעסקה עקיפה של מורים לשעות הצהרון והמורים יקלטו כעובדי משרד החינוך. כן יקלטו כעובדי משרד החינוך כל מורי היל”ה, אשר מלמדים לפי תוכנית הלימודים של משרד החינוך תוך העסקה עקיפה.
  • העסקה ישירה במשרד הבריאות: אחיות בתי הספר, ישובו להיות עובדות של משרד הבריאות; משרד הבריאות יפעיל מוסדות שיקום לקשישים ומוסדות סיעוד.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • הבטחת כספי חסכונות הפנסיה על-ידי המדינה, עליה מוטלת האחראיות לכך, באופן שיבטיח לכל מי שחסך במשך כל שנות עבודתו כי יקבל פנסיה הולמת.
  • הצמדת כל הקצבאות לשכר הממוצע במשק.
  • השבת הקצבאות למשפחות חד הוריות/יחידניות ועידוד יציאה לעבודה באמצעות תמריצים.
  • העלאת קצבאות הילדים.
  • הבטחת קצבת הבטחת הכנסה המאפשרת קיום בכבוד.
  • השלמת הכנסתם של קשישים נטולי הכנסה אחרת מלבד קצבת הזקנה, עד לגובה שכר המינימום.
  • תקצוב הולם לתכניות לטיפול באלימות במשפחה ובאלימות כלפי נשים, לנפגעי נפש ולשכונות מצוקה.
  • פיתוח מגוון רחב של שירותים קהילתיים, בכללם שירותי מניעה, פנאי, סיוע ותמיכה לילדים ובני נוער בכלל וילדים ובני נוער בסיכון בפרט, תוך מתן דגש מיוחד על מענה לצרכים של קבוצות מיעוט תרבותיות וילדים ובני נוער עולים.
  • הבטחת ההתאמה התרבותית של כל שירותי הרווחה לצרכים השונים של קבוצות האוכלוסיה המגוונות.
  • פיתוח ויישום תוכנית לאומית לשיקום חייבים.

מדיניות בריאות

חוק ביטוח בריאות ממלכתי שהונהג בינואר 1995 הבטיח סל בריאות לכלל  אזרחי ישראל, אולם בישראל קיימים, עדיין, פערים גדולים בתחום הבריאות הנובעים משיוך אתני ומעמדי ומהפער בין הפריפריה למרכז.

נתוני הלמ”ס ומחקר של בנק ישראל מראים שההשקעה בבריאות בישראל נמוכה בהרבה מזו של המדינות המפותחות, והמימון הציבורי הוא בין הנמוכים בקרב מדינות הOECD. במהלך השנים לא עודכן התקציב הממלכתי למימון סל הבריאות והסל נשחק. מימון השירותים מושת יותר ויותר על המבוטחים, בניגוד לעקרונות החוק, תוך פגיעה קשה בשוויון. בנוסף, העדר השקעה בתשתיות פיזיות ובכוח אדם מהווה איום ממשי על מערכת הבריאות הציבורית.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • אימוץ תוכנית לאומית לצמצום הפערים בבריאות.
  • עדכון סל הבריאות בשני אחוזים בשנה כך שיכלול את כל השירותים והתרופות המשמעותיים, בהתאם להצעת החוק שיזמה מרצ.
  • תיקון נוסחת חלוקת המשאבים בין קופות החולים כך שתיתן ביטוי למשתנים חברתיים ופיצוי לתושבי הפריפריה.
  • תיקון חקיקה שמטרתו פיצוי על שחיקת המימון של חוק ביטוח בריאות ממלכתי.
  • יצירת הפרדה, באמצעות חקיקה ותקינה, בין מערכת הבריאות הציבורית למערכת הבריאות הפרטית.
  • התחייבות להרחבת סל שירותי הבריאות הממלכתי על חשבון ביטוחים משלימים ופרטיים.
  • תוכנית רב-שנתית לפיתוח תשתיות רפואיות, הן במערכת האשפוזית, הן בקהילה.
  • תוכנית רב-שנתית להתמודד עם הצרכים בכוח אדם מקצועי. כבר היום קיימת מצוקה אמיתית בתחום הסיעוד ובהתמחויות רפואיות מסוימות, ובמספר שנים תהיה מצוקה דומה במקצוע הרפואה בכללותו.
  • התחייבות לתקצוב רופאים בהיקף מלא (full-timers), שאינם מועסקים באורח פרטי, כחלופה לשירותי הבריאות הפרטיים.
  • שינוי תקינת בתי החולים על מנת לשפר את איכות המפגש בין מטפל ומטופל ומתן טיפול מיטבי.
  • ביטול תשלום השתתפות עצמית בעת קבלת שירותי רפואה מונעת, ביקור אצל רופאים, ורכישת תרופות המצויות בסל הבריאות, תוך השלמת תקציב לקופות החולים.
  • הכללת הביטוח הסיעודי בסל הבריאות: אשפוז סיעודי וטיפול סיעודי בקהילה תוך הבטחת 40 שעות לפחות של טיפול בקהילה, פיתוח מרכזי יום בהיקף נרחב וביטול השתתפויות משפחה במימון.
  • מימון מלא של טיפולי שיקום לקשישים והבטחת מקומות שיקום בהתאם לנדרש.
  • המשך הכללת הטיפול בנפגעי נפש בקהילה בסל הבריאות תוך שמירה על מערך המרפאות הציבוריות, הבטחת זכויות העובדים והעובדות ואיכות וזמינות ההכשרה המקצועית.
  • הבטחת כניסתן של נפגעות תקיפה מינית לרפורמה בבריאות הנפש. הקמת מחלקות אשפוז ייעודיות לנפגעות תקיפה מינית והקמת מערך תמיכה בקהילה עבור השיקום הפוסט אשפוזי ותהליך החזרה למסלול החיים.
  • המשך תהליך הכנסת טיפולי השיניים לסל הבריאות.
  • הקצאת משאבים משמעותיים לקידום הרפואה המונעת.
  • גיבוש מדיניות כוללת לטיפול במגיפת האיידס ובמחלות העוברות במגע מיני: השקעת משאבים במניעה ובהסברה שתכלול העלאת המודעות לחשיבות מין מוגן מחד, וקבלה חברתית של חולים ונשאים מאידך.
  • ביטול הפרטת שרותי הבריאות לתלמיד.
  • ביטול הוועדות להפסקת הריון והעלאת גיל המימון להפסקות הריון מעל גיל 19 תוך הבטחת זכות האישה לשליטה מלאה על גופה.
  • התחייבות להתייחסות למגדר במחקרים ובפרסומים של משרד הבריאות.
  • הפעלת תוכנית לאומית להגנה על בטיחות ילדים ולמניעת היפגעותם בתאונות.
  • הכללת תרופות וחיסונים למחלות נשים ולמניעתן בסל הבריאות, לרבות ובדגש על אמצעי מניעה וחיסון למניעת סרטן צוואר הרחם.
  • הקמת מרכזים רפואיים לטיפול ראשוני מציל חיים בערים שבהן אין בתי חולים.

 

דיור

מרצ מאמינה כי לכל תושב זכות בסיסית לדיור ולכן על המדינה מוטלת החובה להבטיח לכל תושביה קורת גג ראויה. מדינת ישראל התעלמה מחובתה להבטחת דיור לתושביה ולא ניצלה את בעלותה ברוב הקרקעות במדינה לטובת האזרחים. במקום זאת ממשלות ישראל הפקירו תחום זה לידי השוק החופשי, ונהנו מרווחי עתק על עסקאות בקרקעות ציבוריות.  מדיניות פושעת זו הביאה לעליית מחירי הדיור ולמשבר רחב ההיקף בו אנו מצויים כיום.

מרצ תפעל להפעלת תוכנית חירום לאומית להסדרת משבר הדיור, שתכלול:

  • שיווק בדרך של חכירת קרקעות ציבוריות במכרזי מחיר למשתכן, והפסקת מכרזי מחיר מקסימום, לשם הוזלה משמעותית של מחירי הדיור.
  • הסדרה מיידית של פתרונות למחוסרי דיור.
  • הרחבה מאסיבית של מאגרי הדיור הציבורי על בסיס כספי מכר הדירות בדיור הציבורי, בהתאם לעקרונות חוק הדיור הציבורי. הוספת כ-15,000 דירות למאגרי הדיור הציבורי בתוך עשור. במקביל, יש לצאת במבצעי שיפוץ נרחבים של הדירות הקיימות בדיור הציבורי.
  • יש לפעול בכל האמצעים החוקיים להשבת דירות למאגרי הדיור הציבורי, שנמכרו בניגוד לחוק לגופים ועמותות פרטיות, ולעצור באופן מיידי את המכירות הבלתי חוקיות של דירות ציבוריות שלא לדייריהן.
  • קביעת קריטריונים שקופים לחלוקת דיור ציבורי לזכאים.
  • הקמת דיור ציבורי במרכז. צמצום הדרגתי של שיעור הדיור הציבורי בפריפריה ובשכונות המצוקה.
  • הגדלת הסכומים המועברים לזכאים לסיוע בשכר דירה, בהתאם למחירי השכירות במשק, וקביעת קריטריונים שקופים למתן הזכאות.
  • התחדשות עירונית ודיור בר השגה
  • קביעת הגדרה בחוק לדיור בר-השגה ובניית דיור בר השגה, כך שזו תהא מבוססת הכנסה, ותאפשר למשקי בית בעלי הכנסות נמוכות יותר להתגורר בדיור הולם בבעלות או בשכירות, בלי לפגוע בצרכיהם הבסיסיים האחרים.
  • יישום תכנית לאומית מקיפה להתחדשות עירונית, להקמת 100 אלף יחידות בתוך מרכזי ערים. במסגרתה, תוקם רשות להתחדשות עירונית שתהיה אחראית בין היתר על תמ”א 38, פיתוח מרכזי הערים, ציפוף הערים ושמירה על השטחים הפתוחים.
  • תמרוץ החזרת דירות ריקות וקרקע שנרכשה לבנייה לשוק להגדלת היצע הדיור- בדגש על אזורי הביקוש
  • עידוד בנייה להשכרה ארוכת טווח במימון ממשלתי. הממשלה היא שתדאג לבנייה, להשכרה ולתחזוק הנכסים.
  • התניית אישורים לבנייה חדשה בכך שאחוז מסוים מהדירות יהפוך לדיור ציבורי ולדיור בר-השגה.
  • שילוב הוראות לבניית דירות נגישות לבעלי מוגבלויות בבנייה חדשה.
  • מתן אפשרות לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירותיהם בהנחות משמעותיות, בהתאם לחוק הדיור הציבורי, שחוקקה מרצ.
  • הקמת רשות לשכירות הוגנת, אשר תוכל לקבוע מחיר שכירות הוגן ותנאי שכירות הוגנים, והסדרת שוק הדיור להשכרה באמצעות חקיקה. בינתיים, לאור העובדה שמחירי הדיור עולים באופן קבוע (בגלל מצוקת הדיור) , יש להכניס שליטה זמנית על מחירי השכירות, לפי חוק הדיור המוגן (1972).
  • קביעת מס רכוש בסך 30% מערך הבית על מחזיקי דירה שנייה ויותר, אשר יכנס לתוקף בתוך שנה מיום חקיקתו. בעלי הדירות יוכלו להימנע מתשלום המס כאמור, באם יודיעו כי הם מכפיפים את הדירות שבבעלותם לרשות לשכירות הוגנת, אשר תקבע את גובה דמי השכירות ותנאיה.
  • התייחסות מיוחדת לצרכי הדיור באוכלוסייה הערבית, והסרת החסמים הגורמים לאי השוויון העמוק בהקצאת משאב הקרקע בין יהודים לערבים.
  • התחדשות עירונית על-ידי הקמה של רשות להתחדשות עירונית שתהיה אחראית בין היתר על תמ”א 38, פיתוח מרכזי הערים, ציפוף הערים ושמירה על השטחים הפתוחים.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>