צדק סביבתי

צדק סביבתי

צדק סביבתי

צדק סביבתי הוא הזכות השווה לנגישות לאוויר נקי, לאיכות חיים ולבריאות. הקשר בין האדם לבין המקום בו הוא חי, הצמחייה ובעלי החיים הוא חלק אינטגראלי מחיינו. ההגנה על משאבי הסביבה ועל הזכות לנגישות שווה של החברה אליהם, גם בדורות הבאים, היא עקרונות העומדים בלב תפיסתה הסביבתית של מרצ.

הציבור הישראלי מודע ופועל לקידום הצדק הסביבתי, אולם הממשלה הנוכחית והעומד בראשה פעלו בניגוד למחויבויותיהם לציבור גם בהקשר זה. בקדנציה האחרונה החליטה ממשלת ישראל על הפרטת קרקעות המדינה – הידועה יותר בשם “הרפורמה במדיניות הקרקע והתכנון בישראל”. זוהי מדיניות שמנציחה את עוולות המערכת הקיימת, מעודדת בזבוז קרקעות משווע, ומאיצה את היחלשותם הכלכלית-חברתית של יישובי הפריפריה.

על ישראל להפסיק להתעלם מהסוגיות הסביבתיות, ולפעול לחלוקה הוגנת של משאבי הטבע הישראליים וההכנסות מהם.

מרצ הובילה את המאבקים להגנת הסביבה בכנסת, בממשלה וברשויות המקומיות, באמצעות שיתופי פעולה חשובים עם ארגוני התנועה הסביבתית ועם פעילים בודדים, וכן עם נבחרי ציבור ממפלגות אחרות. אולם לא די בגיוסה של המערכת הפוליטית למערכה הסביבתית. מרצ פועלת ותמשיך לפעול להרחבת המעגלים המחויבים להגנת הסביבה  וכן לחיזוק וגיבוי מערכות החוק והמשפט, התעשייה, החקלאות, הצרכנות, הכלכלה, הביטחון, התכנון והחינוך.

שטחים פתוחים ומדיניות תכנון:

לשטחים הפתוחים ערך רב מבחינה אקולוגית וחברתית. בישראל הצפופה ערכם עולה והאיומים הנשקפים להם מתעצמים, ונובעים בעיקר מהתייחסות לקרקע כמשאב נדל”ן וככלי פוליטי. הרפורמה בניהול הקרקעות שמביאה להפרטתן מחריפה מצב זה, והרפורמה בתכנון המקודמת על-ידי ראש הממשלה צפויה לחבל באופן אקוטי ביכולת להגן על שטחים פתוחים. לכן יש צורך במלחמת מנע ותיקון המעוות: קרקעות המדינה תישארנה בבעלות המדינה, ותיאסר מכירתן.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • ייקבעו קריטריונים להחכרת קרקעות המדינה ברוח ערכי השוויון וצמצום הפערים החברתיים. רשות מקרקעי ישראל תחויב לפרסם הצעות החלטה, את החלטותיהם וכן פרוטוקולים של דיוני מועצת המנהלים.
  • ישונו סדרי העדיפויות של רשות המקרקעין (ממ”י לשעבר) כך שיושם דגש על שיתוף הציבור, על שקיפות ועל האינטרס הלאומי ולא על הפרטת קרקעות המדינה.
  • תבוטל הרפורמה בתכנון ותקודם רפורמה חלופית לתכנון מושכל, שקוף ומשתף. בבסיס חוק התכנון והבנייה המתוקן שתציע מרצ יעמדו האינטרס הציבורי ושלמות המערכות האקולוגיות. רפורמה זו תפעל לחיזוק ועדות התכנון המחוזיות, ולהגברת המעורבות האזרחית בהליכי התכנון לרבות הרחבת זכות ההתנגדות לארגונים אזרחיים ולציבור הרחב, וכן להגברת השקיפות והנגישות הציבורית למידע. יש לייעל את תהליך הרישוי, בין השאר באמצעות הקצאת כוח האדם הדרוש לוועדות התכנון הקיימות, וכן לוועדות המחוזיות.
  • יבוטלו מוסדות במערכת התכנון, שכל תכליתם עקיפת המהלכים המקובלים ודחיית האינטרס הציבורי, כמו הוות”ל והווד”לים.
  • מערכת הביטחון תוכפף לכל התנאים, המגבלות ועקרונות השקיפות החלים על כל גוף אחר במערכת התכנון.
  • על מדיניות התכנון להיות ארוכת טווח, ולהתייחס לקרקע כמשאב ציבורי, השייך באופן שווה לכלל הציבור בישראל. יש לשמור על עקרונות תמ”א 35, לצופף מרכזים עירוניים, לעודד בנייה רוויה, בנייה לגובה ובנייה ירוקה, ולפעול לצמצום הבנייה צמודת הקרקע.
  • הפרבור הוא בעיה משמעותית שמתבטאת בבזבוז משאבי קרקע, בהגדלת התלות בתחבורה, בתשתיות ועוד. יש לפתח מרכזי שירותים ותעסוקה בכל גוש יישובים, על מנת לאפשר לכל האזרחים נגישות טובה לשירותים ציבוריים, מסחריים וקהילתיים, במרחק הליכה או נסיעה קצרה מהבית. על התכנון לקחת בחשבון היבטים סביבתיים, חברתיים, תחבורתיים ובריאותיים. על כל תכנון לאפשר ניידות באמצעים בני קיימה – בראש ובראשונה הליכה ברגל, רכיבה על אופניים ותחבורה ציבורית יעילה ושימושית. בכל תכנון עירוני יש לקחת בחשבון הקצאת שטחים ירוקים בהתאם לחוק ולתקנות.
  • בהתאם להחלטות עבר של ממשלת ישראל ושל מוסדות התכנון, לא יוקמו יישובים חדשים בישראל. איסור זה יעוגן בחוק. תחת זאת, התכנון יתמקד בחיזוק ועיבוי יישובים קיימים, לרבות יישובי הפזורה הבדואית בנגב.
  • תכניות ישנות (בנות 8 שנים ומעלה) שטרם הוחל בביצוען תעלנה לדיון מחדש במוסדות התכנון, תוך התייחסות לחקיקה העדכנית ולתמ”אות החדשות, בפרט בתחום הבנייה על החופים.
  • התכנון יביא בחשבון שיקולים אינטגרטיביים של שמירה על ערכי טבע ונוף, מורשת תרבותית וחברתית (כגון חקלאות, ארכיאולוגיה, מגוון צורות ההתיישבות, מסורות אתניות ולאומיות) וצדק חברתי.
  • בנייה ירוקה: חיוב בנייה חדשה בעמידה בתקן הישראלי החדש לבנייה ירוקה. תמיכה ממשלתית וסבסוד בשיפוץ סביבתי של מבנים קיימים בשיטת רטרופיטינג (המביאה לצמצום צריכת האנרגיה, המים וחומרי הגלם).

מדיניות ידידותית לסביבה – הטמעת התפיסות הקיימות בתהליכי קבלת ההחלטות

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • הבטחת נגישות הציבור למידע סביבתי, לרבות מידע עדכני בזמן-אמת על נזקים ומפגעים סביבתיים ומידע תכנוני (לרבות מסמכים נלווים). יישום ואכיפה מלאה של חוק חופש המידע (מידע סביבתי). לצורך הגברת השקיפות יש לקדם חקיקה המחייבת תאגידים עסקיים ממשלתיים, פרטיים וציבוריים כאחד לדווח באופן מסודר לציבור על השפעותיהם החברתיות-סביבתיות, במגוון תחומים רחב יותר מהמחויב בחוק כיום.
  • תיושם חובת ההיוועצות בארגונים הסביבתיים הקיימת בחוק, שנחקק ביוזמת מרצ, ותורחב חובה זו להליכים נוספים, המשפיעים על הסביבה.
  • שיתוף הציבור בקבלת החלטות: אימוץ מנגנונים מתקדמים של שיתוף הציבור בקבלת החלטות, כגון וועדת האזרחים, לרבות בנושאי תשתיות, תכנון, סביבה ובריאות הציבור. ארגוני סביבה וחברה יהוו נדבך חשוב בהליך שיתוף הציבור וקבלת ההחלטות.
  • הקמה מחודשת של נציבות הדורות הבאים בכנסת, שתמשיך לפעול בסיוע לחקיקה, בתחקיר ובעיצוב מדיניות הממשל הישראלי.
  • הקמת מסגרות אזוריות לטיפול בסוגיות סביבתיות חוצות גבולות, לרבות שיתוף פעולה עם הרשות הפלסטינית, מצרים וירדן. המערכות האקולוגיות אינן מתחשבות בגבולות מדיניים ובתחומים רבים דרוש פתרון אזורי לבעיות משותפות. גופים אלה יגבשו פתרונות ארוכי טווח לבעיות חוצות גבולות כמו זיהום נחלים, זיהום מי תהום, בנייה משולחת רסן, מזבלות לא חוקיות, ציד לא חוקי ועוד. למסגרות אלה תהיה סמכות מעוגנת בחקיקה שתבוטא גם בייעוץ למערכת הביטחון.
  • אשרור אמנות בינלאומיות בנושאי סביבה, שמירת טבע ובריאות הציבור, וחקיקה שתעגן את ביצוע הוראות אמנות אלה. מרצ תפעל לאימוץ תקנים וחוקים מתקדמים מהעולם כולו.
  • החינוך הוא תנאי יסוד להגנה על הסביבה, ולכן יש לשלב את לימודי הסביבה בתוכנית הלימודים הפורמלית והבלתי פורמלית, לא רק כחלק ממדעי הטבע אלא גם כחלק מלימודי חובה, שירחיבו את אופקיהם של תלמידי ישראל החל מרגע כניסתם אל מערכת החינוך הציבורית,בגילאי הגן. לימודי הסביבה יעניקו לתלמידים אפשרות לבחון ולהבין את השלכות מעשיהם והחלטותיהם בתחום הסביבתי על עצמם, על שכניהם ועל סביבתם. כמו כן, יש לקדם ולהרחיב מערכי חינוך והסברה לאוכלוסייה הבוגרת במגוון תחומים.
  • חידוש פעילות המועצה הלאומית לנושא איכות הסביבה שחדלה לפעול ב-2003. מועצה זו תכלול באופן קבוע נציגי ציבור, ארגונים סביבתיים, נציגי אקדמיה ואת הגופים המפתחים. המועצה תזמין, לפי העניין, נציגים של קבוצות אשר נפגעות באופן תדיר מתהליכי פיתוח, תיעוש, או הזנחה סביבתית ותכנונית כגון הבדואים בנגב.

חלוקה הוגנת של נכסי הטבע בישראל

ממשלות ישראל בעשורים האחרונים הובילו להפרטה פרועה של נכסי הציבור והטבע. שאלת הבעלות על משאבי הטבע היא מהותית ומוסרית כפי שהיא כלכלית והיא מחייבת דיון ציבורי מעמיק, תוך מתן מידע מלא ונטול אינטרסים. הדיון בכנסת בסוגיית חלוקת רווחי הגז, הראה עד כמה המערכת הפוליטית פועלת באופן שטחי ונסחטת על-ידי גופים אינטרסנטיים, בניגוד לאינטרסים של כלל הציבור.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • קביעת שיעורי מס מוגדלים לחברות העוסקות בניצול משאבי טבע, חקיקה שתכפיף את השיקולים הכלכליים של ניצול משאבי טבע לשיקולים ומגבלות סביבתיים.
  • פיקוח על מחירי הגז הטבעי והגבלות על ייצוא.
  • הבטחת מעורבות המדינה בקבלת החלטות כדי לייצר איזון בין הרצון לייצר רווחים כלכליים לבין אינטרסים של שימור משאבי טבע, מחוייבות סביבתית בריאות וכיו”ב.
  • קביעת מכסות ומגבלות לניצול של משאב טבעי, וייוצרו מנגנוני אכיפה יעילים. תבוטל הארכת הזיכיון המופקר לניצול משאבי ים המלח לעוד עשורים רבים.
  • שמורות הטבע, הגנים הלאומיים, אתרי המורשת ואתרי ההנצחה הם קניין המדינה ושייכים לכלל אזרחיה, ולכן עליהם להיות מנוהלים על-ידי המדינה באמצעות רשות שמורות הטבע והגנים הלאומיים. יש להפסיק כליל את העברתם של אתרי הנצחה וגנים לאומיים לגורמים פרטיים ועמותות פוליטיות, ולהחזיר למדינה את ניהול האתרים שכבר הופרטו.
  • הבטחת נגישות ומעבר חופשי של הציבור בשטחים פתוחים, שמורות טבע וחופים, והגברת האכיפה נגד גורמים פרטיים ועסקיים המגבילים את הנגישות אליהם. בכלל זה חופי הים, ים המלח והכנרת, פסגת החרמון ואתרי טבע ונופש ציבוריים אחרים.
  • הטבע יוכר כצרכן לגיטימי בעל זכות וצורך בשירותים ומשאבים שונים, בדומה להכרה שכבר בוצעה בזכות הטבע למים.

זיהומי אוויר, אדמה ומים

זיהום האוויר בישראל הוא חמור ומהווה מפגע סביבתי ובריאותי משמעותי. חשיפה ממושכת לזיהום אויר גורמת לפגיעה בלתי הפיכה בבריאות. הנפגעים העיקריים מכך הם אנשים מבוגרים מאוד, חולים במחלות נשימתיות, והמתגוררים בקרבת מקורות הזיהום (תחנות כוח, מפעלים, כבישים ראשיים). זיהום קרקעות נובע מהצטברות חומרים רעילים וכימיקלים שונים שמקורם בתעשייה, בחקלאות ובתשטיפים מכבישים. עתודות המים במישור החוף ובשפלה הפנימית נמצאות תחת איום תמידי מחלחול של חומרים רעילים.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • הנהגת מדיניות “המזהם משלם”: מתן קנסות גבוהים ועונשים מרתיעים לעוברים על התקנים המותרים.
  • יחוקק מס לצמצום פליטות הפחמן, בדומה לתוכנית האוסטרלית, אשר יחייב תאגידים במס בהתאם לרמת פליטות הפחמן שהם מייצרים.
  • אכיפת האיסור על השלכת פסולת לסוגיה בשטחים הפתוחים, וקידום אתרים חוקיים ומוסדרים למעבר והשלכת פסולת, מיחזור והטמנה.
  • חקיקת חוק עידוד תעשיות ידידותיות לסביבה שיחייב עידוד ממשלתי לתעשיות ידידותיות לסביבה ויביא למעבר לתעשיות נקיות במקום תעשיות מזהמות.
  • פריסת מערכי ניטור ומעקב אחר זיהומי אוויר, קרקע, מים וקרינה, לקבלת נתונים הנגישים לציבור הרחב בזמן אמת.
  • החמרת המעקב, הפיקוח והביקורת על הזרמת שפכים ותמלחות, לנחלים ולים, על-ידי הרשויות המקומיות, התעשייה, חברת החשמל וצה”ל. נקיטת גישה מחמירה במתן היתרים לכך ובענישת החורגים מההיתרים.
  • פיקוח ואכיפה של חוקים ותקנות בנוגע להדברה ודישון. כימיקלים המשמשים לשיפור התוצרת החקלאית נשטפים במים, מחלחלים לאדמה ונישאים ברוח. גם פסולת חקלאית, ובעיקר ממשקי החי, נושאת עמה חומרי הדברה, אנטיביוטיקה, הורמונים ושאר מזהמים, שיש צורך קריטי בטיפול בהם.
  • הרחבת אפשרויות האכיפה הישירה – לאפשר לאזרח לתבוע באופן ישיר פיצוי מתאגידים מזהמים, בלא חובת הוכחת נזק.
  • הגדלת התקציב למו”פ של מקורות אנרגיה חלופיים ובעיקר ניצול אנרגית שמש ורוח.

צרכנות מושכלת, אשפה ופסולת מוצקה

אחד המחירים הכבדים של השיפור ברמת החיים הוא כמויות הפסולת הגדולות. בישראל יצור הפסולת לאדם הוא מהגבוהות בעולם. שיעור ניכר מהפסולת לא מוצא את דרכו לאתרי הטמנה מוסדרים, ולעתים אף לא נאסף כלל. בישראל קיים רק אתר אחד גדול לטיפול בפסולת מסוכנת (רמת חובב), מה שגורם להובלה של פסולת מסוכנת לאורך צירים ארוכים.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • המעגל המסתיים בהשלכת פסולת מתחיל בצריכה. צריכת היתר היא חלק מתפיסת העולם הניאו-ליברלית, והיא מנוגדת לאינטרס הציבורי. יש ליצור תמריצים כלכליים חיוביים ושליליים על מנת לעודד לצרוך פחות ובאופן מושכל, תוך צמצום בהיקף האריזות ומיחזורן.
  • לרגולציה צרכנית bottom-up השפעה רבה על היצרנים והספקים, אך היא מחייבת ציבור צרכנים מודע וכלים אינפורמטיביים העומדים לרשותו. על הצרכנות להיות מושתתת על בחירה חופשית, מושכלת ומודעת, אשר תאפשר לצרכן לשלוט בכמות ובאיכות של המוצרים והשירותים אותם הוא צורך. יש להעמיד לרשות הצרכן ידע מקיף על נסיבות ייצור המוצר, על התנאים החברתיים של העמלים בשרשרת הייצור וההובלה, ועל המחיר הסביבתי שהמוצר גבה בעת ייצורו והשלכתו.
  • כדי למנוע שינוע מיותר יש לעודד צרכנות המבוססת על ייצור מקומי גם במישור הלאומי וגם במישור של אזורים בתוך הארץ.
  • כל רשויות המדינה והחברות הממשלתיות יאמצו מדיניות של חיסכון בצריכה, בעזרת העדפת שימוש בדואר אלקטרוני ובמסמכים וירטואליים על פני חלופות מודפסות, העדפת חומרי בנייה וציוד משרדי שדורשים פחות משאבים ומייצרים פחות פסולת, איסור שימוש בכלים חד פעמיים ומנגנונים לחיסכון באנרגיה.
  • יחוקק חוק חובת איסוף, מיחזור ושימוש בפסולת בניין ופסולת מוצקה ממוחזרת בפרויקטים ציבוריים.
  • קידום החוק שהוצע על-ידי מרצ עוד בכנסת ה-17 לאיסור שימוש בשקיות פלסטיק במרכולים.
  • עידוד מדיניות המיחזור במגזר הפרטי ובתעשייה.
  • החלת חוק הפיקדון למיכלי משקה גם על בקבוקים בנפח ליטר וחצי ויותר.
  • מתן מענה לפסולת אלקטרונית, שזקוקה לטיפול מיוחד.
  • הצבת יעדים למיחזור בכל הענפים, לקידום המחקר על שימוש בפסולת ממוחזרת, ויעדים לרכישת חומרים מוחזרים כחומרי גלם וכמוצרים סופיים. הטלת אחריות האיסוף, המיון והמיחזור על הרשויות המקומיות בשילוב עם היצרנים והמשווקים, בעזרת כלים ותקציבי מדינה.
  • יישום טכנולוגיות מתקדמות לטיפול בפסולת מסוכנת (מיצוק מיצוב). צמצום היקפי הפסולת המסוכנת באמצעות טכנולוגיה ייעודית ומדיניות שימוש מאוזנת במרכיבים רעילים, כימיים וביולוגיים.
  • אכיפה וענישה משמעותית לכל המשליכים פסולת באתרי הטמנה בלתי חוקיים או ברשות הרבים. תמריצים חיוביים לקבלני פינוי פסולת ביתית ופסולת בניין שיפנו את הפסולת לאתרים מוסדרים.

מים

מים הם המצרך הבסיסי ביותר לאדם. לכל אדם זכות לקבלת מים בהתאם לצרכיו. הפרטת המים, באופן שתאגידי המים מנוהלים כמשק סגור, מנוגדת לתפקידה הבסיסי של המדינה כספקית שירותים חיוניים.

בישראל אין תפיסה מערכתית ארוכת טווח לטיפול במקורות המים ובמשך שנים נוהלה מדיניות שהובילה לזיהום מקורות המים, לבזבוז, ולאפליה בהקצאת המים ובחלוקתם בין אוכלוסיות ומגזרים.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • יבוטלו תאגידי המים ויוחזר ניהול המים אל המדינה, כחלק בסיסי מתפקידה. התשלום עבור המים יעשה בלא מימון של מערכות נפרדות, בזבזניות ומפלות, כאשר התשלום בגין צריכה סבירה, בהתאם לצרכיו של אדם, יהיה נמוך ומידתי.
  • קביעת תפיסה מערכתית של מקורות המים, תוך לקיחה בחשבון של כלל השימושים במים. בכלל זה הבטחת זכות הטבע למים.
  • הבטחת שוויון בחלוקת הנגישות למים בכלל, ולמים ראויים לשתייה בפרט. הפסקת אפלייתם של ישובים ערביים, מוכרים ושאינם מוכרים, בהקצאת מים לצרכי חקלאות.
  • איסור על ניתוקי מים.
  • פיתוח מקורות מים אלטרנטיביים, כגון מחזור מי הביוב והתפלה. מימוש התכנית להקמת מרכז פיתוח מקורות מים בינלאומי בישראל.
  • חקיקה שתאפשר ותעודד את האזרח לאגור מי גשמים ולמחזר מים אפורים, מהלך שהתחיל בכנסת היוצאת ביזמת מרצ ונתקל בהתנגדות הממשלה.
  • ריסון הרשויות המקומיות על-ידי הקמת מערכת במשרד הפנים שתפקח על שימושי מים ברשויות המקומיות. ריסון צה”ל ומערכת הביטחון בנוגע לבזבוז מים.
  • שינוי חוק המים, והתאמת החוק כך שיוביל לשיקום וניהול בר קיימא של משאבי המים הטבעיים, שיקום זרימת המים בנחלים, והגברת השקיפות ומעורבות הציבור בהליכי קבלת החלטות במשק המים.

אנרגיה

ישראל היא בעלת פוטנציאל עצום להפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים. השימוש בהם, ובמיוחד באנרגיה סולארית, מהווה יתרון הן מבחינת הסביבה והן מבחינה כלכלית, חברתית ובריאותית. ישראל התחייבה להגביר את השימוש באנרגיות מתחדשות, אולם קצב ההתקדמות הוא איטי מאד. ניצול אפיק זה יצמצם את התלות של ישראל במדינות המייצאות נפט ויביא לעצמאות כלכלית. יש לעודד ייצור חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים ולעודד פיתוח שוק סולארי כחול לבן שישמש גם לייצוא. מציאת מאגרי גז טבעי גדולים אל מול חופי הים התיכון רק לאחרונה גררה עמה התרגשות וגילויי שמחה, אך יש לזכור שגם גז טבעי הוא מקור אנרגיה פוסילי, אשר הפקתו וניצולו כרוכים בזיהום רב ואגירתו מהווה סיכון לתושבים החיים בשכנות למאגרים אלו.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • קביעת יעד למעבר לאנרגיה ממקורות מתחדשים בשיעור של תוספת אחוז לשנה, כך שעד 2020 10% ממשאבי האנרגיה של ישראל ייוצרו מאנרגיות מתחדשות ועד 2030 20% ייוצרו מאנרגיות מתחדשות. אי עמידה ביעד השנתי כמוה כאי עמידה ביעדי התקציב, ועל כן מהווה עילה לפיזור הממשלה.
  • יישום מדיניות מקיפה של התייעלות וחיסכון, במוסדות המדינה, במערכת הביטחון, במגזר התעשייתי, החקלאי, העסקי והפרטי.
  • יישום החלטת הממשלה להקמת תחנת כוח סולארית בנגב, תוך התחשבות באתרים רגישים המקיימים מערכות אקולוגיות מדבריות.
  • קידום תכנית לאומית להתייעלות אנרגטית לשם הטמעת מקורות אלה במשק החשמל הישראלי.
  • קידום הפקת אנרגיה מפסולת באמצעות חקיקה, משאבים, כלים ושטחים ייעודיים למטרה זו. מתן תמריצים והתחייבויות ארוכות טווח למחיר רכישת אנרגיה מתחדשת, לייצור ולשימוש באנרגיה סולארית לצריכה ביתית, במפעלים ובמקומות ציבוריים, תוך העדפת גופים ציבוריים וקואופרטיבים.
  • איסור הקמת תחנות כוח חדשות המתבססות על דלקים פוסיליים כמו נפט, פחם וגז טבעי (כמו אלה המתכוננות באשקלון ובקריית שמונה), ואיסור הרחבת היקף פעילותן של הקיימות.
  • תבוטל ההקפאה של התכנית הלאומית להפחתת פליטות, והיא תורחב לתחומים נוספים שטרם זכו בה למענה.
  • מתן תמריצים להחלפה, שיפור ושדרוג של ציוד ומיכון לחסכוניים באנרגיה.
  • עיגון בחקיקה של התקנות להפסקת השימוש בנורות להט והוצאתן מחוץ לחוק תוך פרק זמן מוגדר, בדומה לחקיקה במדינות שונות באירופה, במקביל לסבסוד נורות חסכוניות.
  • הפסקת הפרויקט להפקת נפט מפצלי השמן בשפלת יהודה, המסכן את תושבי האזור ואת המערכת האקולוגית בו, ועלול לגבות מחיר יקר בחיי אדם, בבריאות ובכספי ציבור.
  • בעקבות דוחות אחרונים של האו”ם, מהם עולה שהגורם העיקרי לפליטת גזי חממה הוא משקים חקלאיים מתועשים, יש לבחון את המדיניות החקלאית בישראל, בעיקר במשקי החי, ואת המדיניות הצרכנית והמסחרית הנלווית, ולהכפיפן לכללי שמירה הסביבה וצמצום פליטת מזהמים וגזי חממה.
  • יש להביא לשקיפות ולהעברת מידע שוטף לגבי השימוש באנרגיה גרעינית בישראל ודרכי קבירת פסולת גרעינית. אין לפתח אנרגיה גרעינית בלא חקיקה ישירה בענין זה, אשר כוללת גם מערכות של פיקוח ובקרה.
  • ביטול חוק הנפט, המאפשר לכל יזם לפעול כאוות נפשו, בעידוד המדינה, ובכל מחיר סביבתי, בחיפוש אחר נפט, וקידום חקיקה שתיקח בחשבון שיקולים סביבתיים, שקיפות ושיתוף ציבור.
  • הקמת ועדת חקירה ממלכתית לאסון הנפט בשמורת עברונה, שמסקנותיה יוטמעו בחקיקה.

תחבורה ותאונות דרכים

תחבורה ציבורית מגוונת ומפותחת, היא מרכיב מפתח בתפיסה הסביבתית. היא מהווה תנאי הכרחי לניוד אוכלוסיות מהפריפריה למרכזי ערים, להקטנת פערים, לצמצום זיהום האוויר ולשימוש חסכוני ומושכל בקרקע. הקטל בדרכים בישראל גובה מחיר גבוה שיקטן ככל שתפותח מערכת תחבורתית ציבורית יעילה ונוחה.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • העדפה משמעותית לתחבורה הציבורית והשקעה מסיבית בתשתית התחבורה הציבורית. הנחת מתקני תשתית אלה תיעשה בצורה מחושבת על מנת לחסוך בכספי ציבור, להגביר יעילות צפויה ולמנוע פגיעה בערכי טבע נדירים (כמו נחל יתלה). עידוד השימוש בתחבורה הציבורית, תוך הקצאת משאבים הולמים, הגברת תדירויות וזמינות, מערך מודיעין וכרטוס משולב. מחירי התחבורה הציבורית יסובסדו בשיעור של 80% לזקנים, ילדים, סטודנטים ואנשים עם מוגבלות.
  • סלילת לפחות 50 ק”מ של נתיבי תחבורה ציבורית בשנה עם אכיפה קבועה.
  • הפעלת תחבורה ציבורית שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, כבסיס לשיפור וקידום אוכלוסיות מוחלשות, לקירוב פריפריה למרכז ולצמצום השימוש ברכב הפרטי על השלכותיו השליליות לסביבה. לכל אדם בישראל הזכות לתנועה בכל עת. מניעת תחבורה ציבורית בשבת וחג, מונעת את האפשרות להסתמך על תחבורה ציבורית ועל כן היא בעלת השלכות סביבתיות וחברתיות חמורות ומחייבת רבים להחזיק ברכב פרטי.
  • קידום הקמת רשויות מטרופוליניות לתחבורה, שתראינה לנגד עיניהן את המפה התחבורתית הכוללת במטרופולין, לצד הצרכים של אוכלוסיות התושבים במטרופולין. הרשות המטרופולינית לתחבורה תקדם מערך תחבורה ציבורית במטרופולין, על בסיס תכנון משותף לרשות המטרופולינית, למשרד התחבורה ולתושבים המקומיים, ולא על פי רצונותיה של מפעילת התחבורה הציבורית.
  • יישום מלא של תכנית קווים מהירים לאזורי תעסוקה.
  • חיוב הגשת תסקיר תחבורה מקיימת לכל תכנית בנייה חדשה.
  • עידוד ההתניידות הבלתי ממונעת, כמו אופניים או הליכה ברגל, על-ידי יצירת מסלולים בטיחותיים, הרחבת אפשרות להטענת אופניים בתחבורה ציבורית, מאבק בגניבות האופניים, מערך השכרת אופניים, מקלחות במקומות העבודה ועוד.
  • צמצום הנסיעה הפרטית באמצעות הפחתה בייבוא כלי רכב, הורדת כלי רכב ישנים מהכביש, הגדלת הקנסות, ההיטלים, האגרות והמסים הכרוכים בהחזקת רכב, מס מוגדל על רכב שני למשק בית, צמצום ההשקעה בכבישים חדשים ובמקומות חניה.
  • צמצום ההקלות לליסינג – לא ניתן יהיה להכיר כהוצאות תאגיד, בגין דלק ששולם, באם אין הגבלה לסך הק”מ שעובד נוסע ברכב התאגיד.
  • נתיבי תחבורה ציבורית בכניסה לערים הגדולות והרחבת מיסי הגודש. מודל הנתיב המהיר לתל אביב, אשר כולל מערכת תחבורה ציבורית יעילה ומפותחת צריך להיות מועתק לכניסות המזרחיות והצפוניות לתל-אביב ומודלים דומים צריכים להיות מופעלים בכניסה לירושלים ולחיפה.
  • רכב שיושבת ליום עבודה קבוע בשבוע יקנה הטבות כלכליות לבעליו.
  • הטבות למקומות עבודה שיעודדו שימוש בתחבורה ציבורית או באמצעים לא ממונעים (אופניים וכו’), וכן כאלה שיעודדו נסיעות משותפות לעבודה (car sharing).
  • מדיניות שלא מעודדת ייבוא כלי רכב חדשים ורכישתם. במקרה של רכישת רכב חדש, תהיה עדיפות ברורה לכלי רכב שאינם בזבזנים ופולטים פחות זיהום וגזי חממה (לדוגמה כלי רכב “היברידים”).
  • תכנית לריסון טיסות לחו”ל על-ידי חברי הכנסת והממשלה, תוך הצגת דוגמה אישית לציבור: מעבר למכסה שנתית שתיקבע בחוק, כל שר או חבר כנסת שיטוסו יאלצו לקזז את המחיר הסביבתי של טיסתם באמצעות תרומה מכיסם למטרה סביבתית לאומית.
  • הקפאת התכניות להעברת שדות תעופה אזרחיים ופתיחת שדות תעופה חדשים ברחבי הארץ, בעיקר במועצות אזוריות חקלאיות כמו מנשה או מגידו, עד שיתקיים דיון ציבורי מקיף בנושא, בו קולם של תושבי האזור יהיה בעל המשמעות המכרעת.
  • יישום התכנית הלאומית הרב שנתית למאבק בתאונות הדרכים (על בסיס דוח שיינין עם שינויים מתבקשים למניעת הגדלת נפח התנועה), כולל השקעת המשאבים הדרושים לביצועה.
  • ביסוס הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים כרשות עצמאית.
  • הגברת החינוך וההסברה לתרבות הבטיחות בכל המגזרים בישראל.

שמירת טבע

מדינת ישראל התברכה בעולם טבע מגוון ועשיר, שכמעט ואין דומה לו בעולם ביחס לשטחה המצומצם של המדינה. עולם טבע ים תיכוני חופף לעולם המדברי, ומאפשר מפגשי צומח וחי, נופים בראשיתיים, תופעות ייחודיות בעולם כולו, מסלולי נדידת ציפורים ועוד. על מדינת ישראל לשמור מכל משמר על האוצרות הנדירים שהופקדו בחלקה.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • שמירה על השטחים הפתוחים על-ידי שקילה מחדש, דיון מעמיק ואף ביטול תכניות שכבר אושרו לבנייה, כבישים, מתקני תשתית, חקלאות ועוד.
  • הכרזה של שר הפנים על עשרות שמורות טבע וגנים לאומיים, התקועים במערכת הבירוקרטית כבר עשרות שנים ללא מענה.
  • הגנה על מערכות אקולוגיות ייחודיות בישראל בהתאמה לסטנדרטים המקובלים באיחוד האירופי ובארה”ב. לדגש מיוחד תזכינה מערכות רגישות כמו מדבריות, חורש טבעי, בתות, מערות, נחלים, בריכות חורף, חופי הים והכנרת, מפרץ אילת והים התיכון.
  • חקיקת חוקים ייעודיים להגנה על ערכי טבע ייחודיים לישראל, כמו ים המלח וארץ המכתשים.
  • חשיבות רבה תיוחד לסוגיית ים המלח. שיקום ים המלח יתבצע באמצעות הפסקת ניצול משאביו, צמצום שאיבת מים ממקורותיו, והפעלת מדיניות מתאימה כלפי אתרי התיירות סביב ים המלח ובעיקר כלפי המפעלים התעשייתיים, האחראים, יחדיו, לאחוז ניכר מקצב ההתאיידות השנתי של ים המלח. פרויקט “תעלת הימים” שנבחן בימים אלה אינו מקובל על מרצ בצורתו הנוכחית, ועד שלא תישקלנה ברצינות החלופות (כולל חלופת אפס, המשולבת באמצעי השיקום שהוזכרו לעיל) אין מקום לקדם פרויקט זה.
  • מאבק עיקש בפלישות הביולוגיות לישראל, בעלי חיים וצמחים שמוכנסים למדינה על-ידי האדם ומתבססים במערכות אקולוגיות, תוך כדי פגיעה בחי ובצומח המקומי. מאבק כזה ייעשה על-ידי מערכת משולבת של מחקר, מכס, פיקוח, אכיפה והסברה. יבואנים, גני חיות, מבריחים בלתי חוקיים וסוחרי חי וצומח ייאלצו לקבל אחריות מלאה על הנזקים שייגרמו בעקבות פעולותיהם.
  • מאבק בכורי חול בלתי חוקיים, על מנת לשמור על בתי הגידול החוליים בישראל, הנמצאים בסכנה. פיקוח על שימוש בחול על-ידי קבלני בנייה והגבלתם בנושא זה.
  • אישור ותקצוב תכנית לאומית לשיקום נחלי ישראל
  • קידום חוק הניקוז והגנה מפני שטפונות, תוך חיזוק הראיה הסביבתית – אקולוגית.

חופים וים

הים והחופים הם משאב ציבורי חשוב ונדיר שמצריכים התייחסות מיוחדת. על החופים והים יש איומים רבים מכיווני נדל”ן, קידוחים, מסחור, איום סביבתי, בריאותי ועוד. מדינות רבות בעולם התקדמו לניהול אינטגרטיבי של הים והחופים כאשר כלל השיקולים נלקחים בחשבון וגם בישראל נעשתה עבודה משפטית ואקדמית לבחינת הנושא. על מדינת ישראל להכיר בחשיבות של שמירת הים ומשאביו לעתידה של ישראל ובמקביל לשמור על הים והחופים כמשאבים ציבוריים ונגישים.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • לפעול לאיסור על גביית תשלום בכניסה לחופי הים של מדינת ישראל. (מרצ היא לא בעלים של החופים ולכן השינוי בנוסח)
  • הקמת רשות לניהול אינטגרטיבי של הים שתכולל את כל בעלי העניין ומקיף את כל השימושים הימיים השונים ותאפשר שקיפות בניצול משאבי הטבע, ביקורת ציבורית ושמירה על ערכי הטבע והסביבה בימיים לאורך השנים.
  • הכרזה על 20% לפחות משטחי המים הטריטוריאליים כשמורות ימיות וקידום המחקר הימי בתחומי המים הכלכליים לצורך בחינת אמצעים לשמירה על הסביבה הימית בתחום זה.
  • הסדרת ענף הדייג תוך דאגה למגוון הדגה, למערכות האקולוגיות הימיות ולפרנסת הדייגים.
  • קידום ותקצוב תכנית פעולה ותשתיות לשעת חירום, שיוכלו לתת מענה מיטבי ומיידי לתקלות במתקני הקידוח והתשתיות בים.

קרינה בלתי מייננת

מחקרים הראו כי הקרינה הסלולארית היא בין הגורמים הפוטנציאליים להתפתחות מגוון בעיות בריאותיות, מחוסר ריכוז בילדים ועד מחלות סרטניות. יחד עם זאת נדמה כי לא יופסק השימוש בטלפונים הסלולאריים ועמם הצורך באנטנות. יש לערוך מחקר מקיף לגבי הסכנות הכרוכות בהצבת אנטנות סלולאריות באזורים מיושבים, תוך בדיקת חלופות אפשריות. בהתאם לתוצאות המחקר, מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • הקפדה על קיום הוראות חוק הקרינה הבלתי מייננת, כבסיס מינימלי לאכיפה. החמרת מדיניות מתן ההיתרים להצבת כל מיני האנטנות סלולאריות, כולל “מתקני גישה”. התקנת התקנות הרלוונטיות המתחייבות בחוק שטרם הותקנו עד היום.
  • הקפדה על המשך יידוע הציבור על מיקומן וסכנותיהן של האנטנות הסלולאריות. הקמת מערך ניטור ארצי, במימון החברות הסלולאריות, אך בהפעלתו של גורם בלתי תלוי.
  • הסרת אנטנות שהוקמו בצורה בלתי חוקית, או ללא אישור, תוך חיוב המפעיל בעלויות וקניסתו.
  • איסור הצבת אנטנות בקרבת אוכלוסיות רגישות, כגון מוסדות חינוך, בריאות ובתי אבות.
  • הגבלת הטכנולוגיות שמציעות חברות הסלולר למען שמירה על בריאות הציבור וחירותו הצרכנית.
  • במשנה זהירות יש לנקוט גם בכל הנוגע לקרינה אלקטרו-מגנטית, ברוח הסעיפים לעיל.

שימור מבנים ואתרים היסטוריים

המורשת ההיסטורית הבנויה היא נכס רוחני, ערכי ותיירותי חשוב לדורנו ולדורות הבאים. מרצ רואה בשימור האתרים והמבנים ההיסטוריים כלי חשוב בטיפוח הזהות הלאומית ובגיבוש המורשת התיישבותית.

מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • מניעת הריסה והזנחה של אתרים בעלי משמעות היסטורית מקומית ולאומית. דגש מיוחד יושם על עצירת הרס האתרים ההיסטוריים בירושלים.
  • על כל הצעה לשינוי יעוד או סיווג תכנוני של אתר הכולל ערכים היסטוריים תחול חובת קיום שימוע ציבורי, אשר יכלול את המועצה לשימור אתרים, רשות העתיקות, משרדי התיירות, החינוך והגנת הסביבה והציבור הרחב.

 

זכויות בעלי חיים

כמי שדוגלת בהגנה על קבוצות חלשות וחסרות פה להשמעת סבלן ומצוקתן, רואה מרצ באופן טבעי חובה להגן על רווחתם של בעלי החיים.  מרצ מאמינה שבצד ההבדלים בין בעלי חיים לבני אדם, חולקות שתי הקבוצות מאפיינים התנהגותיים, קוגניטיביים ורגשיים רבים. בראש ובראשונה חולקים האדם והחיה יכולת לחוש כאב וסבל. נוכח דמיון זה סבורה מרצ כי בצד הרגישות למצוקותיהם ולסבלם של בני אדם, נדרשת מידה הולמת של התחשבות בצרכים, במצוקות ובסבל של בעלי החיים.

חלוקת הסמכויות בין משרדי הממשלה השונים בהגנת בעלי החיים, מנוגדת לאינטרס של בעלי החיים ונובעת פעמים רבות משיקולים של גורמים אינטרסנטיים בשימור מצב פוגעני.

ההגנה על רווחת בעלי חיים ועל האינטרסים הייחודים להם צריכה להתבצע במספר היבטים, מרצ תפעל לקידום הנושאים הבאים:

  • יש לרכז את כלל הסמכויות להגנת בעלי החיים תחת המשרד להגנת הסביבה ולנתק כל קשר עם גורמים אינטרסנטיים היושבים במשרד החקלאות, הבריאות והחינוך מנושא הגנת בעלי החיים.
  • יש להקצות משאבים הולמים לאכיפה של חוק צער בעלי חיים.
  • יש לאסור סחר בפרוות, כפי שהציעה מרצ בכנסת ה-18.
  • יש לתקן את חוק צער בעלי חיים – ניסויים בבעלי חיים. ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי, אשר אינה מקדמת חלופות לניסויים בבעלי חיים. יש לבטל את הוועדות הפנימיות לאישור ניסויים, להוסיף נציגים של ארגונים להגנת בעלי החיים לוועדות המאשרות, ולקבוע קריטריונים מחמירים למתן אישורים לניסויים בבעלי חיים, רק במקום בו הוכח שהמחקר הוא לצורך הצלת חיים ואין לו חלופה מתאימה
  • ציד הוא פעילות ברברית, שיש להעביר מהעולם. כדי להגן על חיות הבר יאסר הציד ויקבע עונש של עד 6 שנות מאסר למי שהורשע בעבירת ציד..
  • איסור סחר במוצרים שהליך ייצורם כרוך בהתעללות שנאסרה בישראל כמו מכירת כבד שומני של אווזים וברווזים שעברו פיטום בכפייה.
  • איסור יבוא כבד אווז.
  • אכיפת החוק האוסר על כבילת כלבי24 שעות ביממה.
  • הסדרה בחוק של הפעילות הווטרינרית ברשויות המקומיות
  • ביצוע עיקור וסירוס מבוקרים, משולבים בחיסונים, במימון המדינה והרשויות המקומיות, להקטנת אוכלוסיות חתולים וכלבים משוטטים.
  • שיפור התנאים במכלאות עירוניות ושאיפה למסירת בעלי החיים מהמכלאה לאימוץ.
  • איסור הרעלת בעלי חיים במקרה של המתה לצורך מיגור הכלבת ואימוץ גישת החיסון האוראלי.
  • הרחבת החוק הקיים, כך שיאסור שימוש בבעלי חיים לצורכי מסחר, מופעי בידור וספורט (קרקסים, היפודרום).
  • הגנה על עופות בר מפני התחשמלות מקווי מתח גבוה באמצעות מיגון. הגנה על עופות נודדים מפני ירי של חקלאים בנתיבי הנדידה בעזרת סובסידיה של אתרי האכלה. הגנה על בתי הגידול של חיות הבר, מתוך הבנה שזהו המפתח להגנה עליהן. עידוד פרויקטים של השבה לטבע על-ידי מחקר, חינוך וגרעיני רבייה.
  • הגברת התמיכה הממלכתית בארגונים הפועלים למען בעלי-החיים ורווחתם.
  • שירות טיפול, חילוץ ועזרה רפואית לבעלי חיים במצוקה בכל עת.
  • מרצ תפעל לעידוד תזונה צמחונית וטבעונית בדרכים של חינוך וסבסוד.
  • מרצ סבורה כי חיות מחמד הן חלק חשוב מהמרחב הציבורי, וכי יש להן תרומה חברתית, חינוכית ותרבותית לחיים בעיר ובכפר. כדי להקל על בעליהן של חיות המחמד ולשפר את רווחתן של חיות אלה, תפעל מרצ להקמה והרחבה של גנים, פארקים ופינות ירוקות שבהם תתאפשר תנועה חופשית של בעלי חיים ואינטראקציה בינם לבין עצמם ובינם לבין בני האדם.
  • איסור הרבעת כלבים וחתולים.
  • יוגדרו תקציבים לפעילותם של הארגונים המפעילים מכלאות לבעלי חיים שנמצאו משוטטים ולא נמצאו להם בעלים.
  • כל רשות מקומית תפעיל מרכז לחלוקה של מזון לחתולי רחוב במחיר עלות.
  • איסור על המשלוחים החיים של כבשים ועגלים מאוסטרליה ומאירופה.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>