מדיני

מדיני

  • התהליך המדיני, ביטחון ויחסי חוץ
  •  

    תמצית תמונת מצב מדיני/בטחוני ערב בחירות 2015:

    ממשלת ישראל בראשות נתניהו השעינה את מדיניות החוץ והבטחון שלה על יכולתו של צה”ל ”להכיל” את האיומים הצבאיים, בעיקר בזירה הפלסטינית והלבנונית, ועל יכולתו של נתניהו להבטיח עורף מדיני אמריקני ואירופי, בחתירתו לבלום את הגרעין האיראני ולייצב ”סטאטוס קוו” בגזרות העימות השונות בגבולות המדינה ובשטחי הכיבוש.

    ממשלת נתניהו גורסת כי העימות הישראלי/פלסטיני אינו בר פתרון. היא חותרת ”לנהל” את הסכסוך ולהכילו כ”סטאטוס קוו”, גם במחיר הוקעת ישראל ובידודה, ותוך ערעור הדמוקרטיה הישראלית והתהוות משטר אפל בנוסח ”אפרטהייד”. נתניהו אמנם נכנע לכאורה ללחץ אמריקני לחידוש המו”מ על הסדר קבע במתווה ”שתי המדינות” (נאום בר-אילן, יוני 2009) ובמסגרת ”יוזמת קרי”(7.2013-4.2014), אך הכשיל אותה, כאשר מעל בהתחייבותו לשחרר אסירים בטחוניים, בנסיון נואל לערער יציבותו הפוליטית של עבאס בזירה הפנים פלסטינית. קדמה לכך התעקשות הרסנית על העקרון של ”מו”מ ללא תנאים מוקדמים” ומאמצי השהיה רצופים בסוגיית הבטחון, למרות הצעות פלסטיניות להסדרי בטחון מהותיים, כולל פירוז השטח. גם האמריקנים (גנרל אלן) גיבשו מענה בטחוני בהתאם לציפיות ישראל, ללא הועיל. לבסוף העלה נתניהו את סוגיית ההכרה הפלסטינית בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, תביעה שנענתה בסירוב פלסטיני חד ונטישת ”יוזמת קרי”.

    הכשלת היוזמה בידי נתניהו הובילה להידרדרות תלולה בבטחונה הלאומי של ישראל, הן בזירה הצבאית והן בזירה המדינית: תקריות ירי וחטיפה בגוש עציון התניעו מבצע צבאי חסר תקדים נגד החמאס בגדמ”ע, שהתגלגל למלחמת ”צוק איתן” בחמאס/עזה. התוצאה: התשה רקטית רחבה וארוכה, אבדות בנפש ורכוש בישראל, הרג המונים (מעל 2200) והרס תשתיות ללא תקדים ברצועה. כל זאת, ללא הכרעה צבאית וללא הסדר מדיני מחייב. חידוש האלימות כמעט ודאי ומסוכן. במקביל, ההנהגה הפלסטינית חותרת לאתגר את ישראל באיזור הנחיתות העיקרי שלה – הזירה הבינלאומית, והתלות המוחלטת של ישראל בברית המדינית עם ארה”ב.

    בגזרת הגולן והלבנון, הבטחון השוטף פריך, עקב הזעזועים בתוככי סוריה. לאחרונה הידרדרות תלולה ביציבות הבטחונית כתוצאה מיוזמת-מנע בלתי זהירה בשטח סוריה, שהסתיימה באבדות בצמרת חזבאללה ומשמרות המהפכה האיראנית. בהמשך, תגמול מצד חזבאללה עם הרוגים בשטחנו, תוך כפיית איפוק על התגובה הישראלית. התגמול האיראני נצור ומסוכן. בסיכום, ממשלת ישראל מאמצת דוקטרינת בטחון צרה הנשענת על הרתעה והכלה, וזו מאבדת את יעילותה.

    בזירה הבינלאומית אנו נמצאים בשנתיים האחרונות בשפל חסר תקדים באיכות יחסיה של ישראל עם הממשל האמריקני ועם האיחוד האירופי. הולך ומתעבה קו הקושר את איכות היחסים של ישראל עם אירופה וארה”ב עם התודעה המתקבעת בעולם בדבר אחריותה של ישראל לקפאון המדיני הממאיר. זאת, בשל מדיניות הכיבוש והסיפוח הזוחל בירושלים המזרחית ובשטחי C בגדה המערבית. במישור הציבורי הרחב, ישראל נחשפת לדה-לגיטימציה מתרחבת של הכיבוש, ואף של ישראל עצמה, מפאת הכיבוש. תסכול וזעם ציבורי באירופה כלפי התנהלותה של ישראל כלפי הפלסטינים, מצית מחדש תהומות אנטישמיים. תנועה חתרנית לבידוד ישראל, ה – BDS, מקבלת בהדרגה מימדים משמעותיים: עצירת השקעות, חרם על מוצרי התנחלויות ועוד.

    בסוגיה האיראנית, נראה כי ממשלת נתניהו מובילה למבוי סתום ומסוכן. בחתירתה לשוא ובמחיר מדיני/בטחוני כבד להשיג ”הכל או לא כלום”, היא מבקשת להניא את המעצמות מלגבש הסכם קבע עם טהראן, המסדיר את תכנית הגרעין שלה בהתאם לציפיות המערב. יתר על כן, המאמצים המדיניים שמוביל נתניהו בנושא האיראני חורגים מהמקובל ביחסים בינלאומיים ומחוללים שבר עמוק ללא תקדים ביחסי ירושלים/וושינגטון, תוך התערבות בפוליטיקה האמריקנית הבינמפלגתית באופן הרסני לאינטרסים האסטרטגיים הרגישים ביותר של ישראל ביחסיה עם וושינגטון ולקהילה היהודית בארה”ב.

    מרשם מדיני לקראת בחירות מרץ 2015:

    על רקע זה, ובעיקר בהנתן האפשרות שהבחירות יביאו להקמת ממשלת מרכז שמאל בראשות ח”כ יצחק הרצוג, מרצ מציעה את החזון המדיני הבא:

    • הסכסוך הישראלי/פלסטיני הינו בר פתרון מדיני, אך רק במתווה ”שתי מדינות לשני העמים”. לשם כך נדרשים סיום הכיבוש הישראלי בשטחי פלסטין, חלוקת הארץ בהסכם והקמת שתי מדינות ריבוניות בתחומיה.
    • לאור כשלון הנסיונות לקדם מו”מ דו-צדדי לשלום בתיווך אמריקני בשני העשורים האחרונים, נדרשת גישה חדשה, המכלילה הסכם שלום ישראלי/פלסטיני בליבת תכנית שלום איזורית כוללת, על בסיס מתווה ”יוזמת השלום הערבית” משנת 2002, כאשר היא עונה על מכלול צרכי הבטחון של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
    • הגבול ביניהן ייקבע במו”מ על בסיס קווי 1967, תוך חילופי שטחים מוסכמים. שתי הבירות לשתי המדינות יכונו בירושלים, כמרחב אורבני מאוחד וריבונות מדינית מפוצלת. פתרון מוסכם של בעית הפליטים הפלסטינים יגובש בקווי ”יוזמת השלום הערבית”, וכן יקבעו הסדרים מוסכמים, העונים לצרכי הבטחון של ישראל, תוך כיבוד הזכות הפלסטינית לפרישת ריבונותה בכל שטחיה.
    • רצועת עזה הינה חלק בלתי נפרד של המדינה הפלסטינית. ישראל תסייע לחדש את לכידות הגדמ”ע והרצועה כיישות אחת, ותפעל בתיאום עם הפלסטינים להסרת המצור על עזה. הממשלה תאפשר תכנית שיקום בינלאומית רחבת היקף של התשתיות, רבעי המגורים ואיזורי התעשיה והחקלאות ברצועה.
    • מרצ רואה בשיקום הרצועה וכלכלתה אינטרס ישראלי, ותומכת בהסרת הסגר מעל רצועת עזה ובהקלה על מגבלות התנועה, שיווק הסחורות מעזה לגדה ולישראל והכנסת חומרי בניין לרצועה – כל זאת תוך שמירה על ביטחון תושבי הדרום. מרצ רואה בשיקום הדרגתי של הרצועה בטווח הקרוב והסדר מדיני בהמשך כדרך היחידה לעצירת מעגלי הלחימה וההסלמה בדרום ולהחזקת השקט והתקווה הן לתושבי הדרום  והן לתושבי עזה.
    • ישראל תכריז חד-צדדית על הפסקה מיידית וללא תנאי של מפעל ההתנחלות כולו בשטחי הגדה המערבית וירושלים המזרחית, שהוא מנוגד לחוק הבינלאומי. זאת, כאיתות על רצינות כוונות ובניית אימון מדיני בין הצדדים. בנוסף, תגובש תכנית לפינוי/פיצוי עבור המתנחלים כהכנה לפינויים לישראל. במקביל, יופסק הניצול החד-צדדי של משאבי הטבע בתחומי גבולות 67, תוך נישול הפלסטינים.
    • נברך על מעורבות בינלאומית רחבה לצידה של ארה”ב, הכוללת את האיחוד האירופי ומדינות ליבת הליגה הערבית, להתנעת תהליך מדיני באמצעות ועידה בינלאומית רחבה, המקיפה את כל סוגיות שיתוף הפעולה המדיני, הכלכלי והבטחוני באיזור.
    • לשם התנעה של תהליך מדיני שכה חיוני לבטחוננו הלאומי, אנו קוראים למועצת הבטחון של האו”ם להכיר בפלסטין כמדינה עצמאית וחברה מלאה בעצרת הכללית ובארגונים הבינלאומיים של האו”ם. זאת, כמסדרון מוביל למו”מ על הסכם קבע לשלום, כאשר הצדדים מתייצבים למו”מ כשווים, מדינה מול מדינה.
    • השינוי המהפכני בעמדת ישראל, כתוצאה מההתחייבות המדינית המוצהרת לסיום הכיבוש בהסכם והקמת מדינת פלסטין בשכנות לישראל, תחולל שינוי מגמה במעמדה הבינלאומי הרעוע, כאשר זרמים הרסניים של דה-לגיטימציה ואנטישמיות המופנים כלפי ישראל והעם היהודי יידומו, בעוד העולם הערבי והמוסלמי פותח שעריו לקבלנו כשותף. ללא סיום הכיבוש, שינוי כזה חסום.
    • בעתיד, אחרי שיוסדרו היחסים המדיניים בין שתי המדינות, אנו נשאף להקים תשתית לקידום הפיוס בין שני העמים, ושיכוך האיבה ארוכת השנים שהתאבנה בתודעה הקולקטיבית משני צידי המתרס, כתוצאה מהסכסוך המתמשך מאה שנים ויותר.

     

    ישראל והעולם היהודי

     ישראל היא מדינת העם היהודי וכל אזרחיה. על היחסים בין ישראל ליהודי התפוצות להתבסס על דיאלוג כן ומכבד.

    • מרצ שותפה למאבק בתופעות מדאיגות של אנטישמיות וגזענות, הקיימות ומתגברות ברחבי העולם.
    • מרצתפעל להידוק הקשרים עם הזרמים ההומניסטים והמתקדמים בקרב יהודי התפוצות על בסיס דיאלוג כן ומכבד.

    Leave a Reply

    Your email address will not be published. Required fields are marked *

    You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>